חשיבות ההכנה לפגישות עם פקידת הסעד או לדיון בוועדת תסקירים + מקרי הקלטות סתר של עו”ס
מדובר בסוגיה שיש לה חשיבות פשוט קריטית, חוזר, קריטית, להליך המשפטי המתנהל בעניין זמני השהות וכל חלוקת אחריות הורית (כולל סכסוכי מקום מגורים). וכתוצאה מכך- בעל חשיבות עליונה גם להליך המשפטי של מזונות כאשר זה מתנהל במקביל. החשיבות נוגעת בפרט לגברים שכן הם נדרשים לרוב לאורך רוח וגדלות רוח, וניתן לומר שלא פעם הם אינם מתמודדים בזירה שווה או שוויוניות. אך גם נשים עושות בעניין הזה טעויות לא מעטות מחוסר הבנה (לעיתים ביטחון יתר) טעויות שעולות להן ביוקר.
אני יכול להעיד מכלי ראשון כי נושא הפגישות עם העובדת הסוציאלית (וודאי וועדת תסקירים) לרוב אינו נמצא בקדמת התודעה של אלו המעורבים בסכסוך משפטי הקשור בגירושים או נקלעו אליו. אני רואה זאת לקוח/ה אחר לקוח/ה. זוהי בראש ובראשונה זירה משפטית בעלת חשיבות עליונה, על אף השמות הלא מאיימים לכאורה כמו “פקידת סעד”, או “עובדת סוציאלית”. בזירה הזו מוכרעים גורלות של אנשים, שעם סיפוריהם הלא פעם כואבים מאוד אנו נפגשים חודש אחר חודש. וככל זירה (וזה מה שהיא) היא מחייבת הכנה מקיפה למן היום הראשון בו נפתחו הליכים או אפילו מהרגע שבו חושדים כי ייפתחו הליכים.
לכל מעורב בהליך משפטי שכזה חייבת להיות בקדמת התודעה כי הזירה הזו של מעורבות עו”ס והפגישות עימה מנוצלת לא פעם ולא באופן כשר על ידי הצד שכנגד. המאבק בה לנקודות הוא לעיתים על בסיס יומיומי לאורך פרק זמן ארוך. כל טלפון, הודעת טקסט/וואטסאפ לא במקום, כל איבוד שליטה בריב, עשוי להיות קריטי. גם כאשר במפורש נגרם עוול. שטות שכתבת ושלחת ונשכחה מזמן עשויה להופיע כהערה כלשהי בתסקיר, ולשנות המלצות תסקיר זו משימה קשה כקריעת ים סוף. חוסר תשומת לב או איבוד רגעי של מזג עלול “To bite you in the ass” כפי שאומרים באנגלית גסה. לעיתים חודשים רבים לאחר מכן.
ושוב, יש לזכור. לא פעם בעבור גברים מדובר בזירה שההתמודדות בה אינה שיוויונית (כפתור התקינות פוליטית מכובה) ודווקא משום כך ההבנה וההכנה הן קריטיות. גברים נורמטיביים לחלוטין ומוצלחים בכל היבט בחייהם עשויים להישאל שאלות פרובוקטיביות לגבי הורותם והטלת ספקות בה. לא פעם בבחינת “אשם עד שלא הוכחה חפותך”. לא מזמן נחשפתי מקרוב לדיון ארוך של שעתיים וחצי בוועדת התסקירים שבו הגבר פשוט נצלב. הוא נשאל שאלות במפגיע שלא פעם היה קשה לצאת מהן עם תשובה טובה כלשהי. זה הזכיר לו את תכנית הראיונות הישנה של דן שילון בה שילון היה שואל משתתף במעגל שאלה בסגנון של “מה אתה יותר, שודד או אנס?”…דווקא משום כך שהגבר הוכן ביסודיות רבה, שמר על אורך רוח גם כאשר נשאל שאלות קנטרניות (אפילו מבלי משים לחברי הוועדה שהם שואלים שאלות כאלה) או פוגעניות, הוא יצא ממפגש לא קל באופן בו כל בקשותיו התקבלו ובסוף קיבל הורות שיוויונית מלאה. אני מוכן להמר כי במצב של אי הכנה, כמעט כל אדם שני מהישוב היה מאבד את רוחו במצבים כאלה. וודאי מאבד רוחו לא פעם בחודשים עובר לדיון.
והערה אחרונה. לדעתי גם לנו, עורכי הדין, יש מקום בחוסר הבנה זו. אנו אוהבים הרי לדבר לא מעט ב”עשינו”, “ניצחנו” “נקטנו”, ו”הגשנו”. זאת כאשר בפועל, מי שיתמודד בחזית העיקרית של חיי היום יום יהיה קודם כל הלקוח עצמו ולאורך ההליך, בפגישות עם העו”ס או וועדת התסקירים. הלקוח, האדם הנאלץ לעבור דברים אלו, ולא עו”ד אלון סולומון. הטעויות הללו אינן נוגעות אגב רק לצד הגברי. הן נעשות כאמור לעיל לא פעם על ידי נשים, לעיתים דווקא מתוך ביטחון יתר (שגוי) שצריך מאוד להיזהר ממנו. וגם שם לעורכי הדין עשויה להיות השפעה קריטית לטובה או לשלילה ככל הקשור לליווי והכנה. בהליך האחרון בו ייצגתי את האב, שהינו מוכר בתחומו, הגישה האישה שורת תלונות במשטרה כנגד האב, ככל הנראה בתדרוך עורך דינה (אני נזהר מלציין כי זאת כי קשה מאוד להוכיח שתודרכה על ידי עורך דינה- אך יש לכך ראיות). התלונות נסגרו לבסוף על ידנו כולן בחוסר אשם אחרי מאמץ רב, הדבר פעל כבומרנג כנגד האישה ואף הופיע בתסקיר. יתרה מכך, אותו עורך דין שכמובן לא אציין את שמו, לא רק (ככל הנראה) עודד את האישה להגיש תלונות במשטרה הוא גם דרש להגיש באמצע דיון וחקירה נגדית של העו”ס הקלטות סתר שהקליטה האישה את פקידת הסעד (ככל הנראה עשתה זאת כ”פוליסת ביטוח”). להגיד שהשופט “לא אהב” מהלך זה תהיה לשון המעטה. שלא לציין פקידת הסעד עצמה שהופתעה מאוד לדעת שהיא הוקלטה בסתר על ידי האישה. וגם שם הדבר פעל באופן מובהק לרעת האישה.
בקיצור, זה נושא קריטי שקשה להפריז בחשיבותו וקשה להפקיד בחשיבות ליווי מקצועי של עורך דין מנוסה.