כינוס נכסים, נאמנויות, מתנות ועיזבונות משפחתיים
כינוס נכסים בבית המשפט לענייני משפחה ובבית הדין הרבני, הקמת נאמנות משפחתית, ניהול עיזבון והענקת מתנה בעולם דיני משפחה • כל המושגים שחשוב להכיר, ביחס לרכוש משפחתי והעברה בין-דורית – במדריך שלפניכם
לעיתים החיים מזמנים לנו התעסקויות סבוכות בסוגיות משפטיות הקשורות ברכוש המשפחתי, כמו הסדרה וניהול ההון המשפחתי, חלוקת רכוש משותף בעקבות פרידה או גירושים מבן או מבת הזוג, או טיפול בעיזבון לאחר פטירה של קרוב משפחה.
במצבים אלו רובנו פוגשים לראשונה מושגים כמו “נאמנות”, “ניהול עיזבון”, “כינוס נכסים” ועוד. כל אחד מהמונחים האלה הוא נושא רחב בפני עצמו, ולא פעם הם חופפים או מתנגשים. ההבנה מהי המהות של כל אחד מהמונחים, עבור מה הם נועדו ומה ייחודם בתחום דיני המשפחה, הירושה וההון המשפחתי, היא הכרחית לטיפול משפטי מקצועי ויעיל.
כינוס נכסים
רוב הסיכויים שהמושג “כינוס נכסים” מוכר לכם בקשר להליכי הוצאה לפועל, פשיטת רגל וחדלות פירעון. במסגרת כינוס נכסים, השליטה בנכס וניהולו מועברים מידי הבעלים לבעל תפקיד מיוחד – הרי הוא כונס הנכסים.
הליך כינוס הנכסים הוא פעולה חריגה, שבה לא נוקטים כדבר שבשגרה, וזאת משום שמהותו של כינוס הנכסים היא הפקעת שליטת בעל הנכס בקניינו והעברתו לשליטה ולניהול כונס הנכסים – לרוב בשל קיומו של חוב, כאשר מימוש הנכס עתיד לשמש לתשלום חובות לנושים.
לעומת זאת, בתחום דיני המשפחה והגירושים – הליך הכינוס נועד להגדיל את ערך הנכס לטובת בעליו, לרוב בהינתן חוסר שיתוף פעולה ביניהם, או מניפולציות כאלו ואחרות של מי מבני המשפחה שהם בעלי הנכס.
מתי יש צורך בהליך כינוס נכסים בקשר לרכוש המשפחתי?
לעומת תחום חדלות הפירעון, כינוס נכסים בעולם דיני משפחה נועד בראש ובראשונה למטרת איזון משאבים ופירוק השיתוף בנכסים של בני הזוג לאחר פרידה או גירושים. האינטרס העיקרי בהליך הכינוס במקרה כזה הוא אינו לפרוע את החובות בהקדם, אלא לחלוק את הרכוש המשותף בין בני הזוג, בכפוף להוראות הדין, להחלטות בית המשפט למשפחה או בית הדין הרבני והסכמות הצדדים שקדמו להן, ואף למקסם את הרווחים של הצדדים, הנובעים מפירוק השיתוף בנכס (למשל, בדרך של מכירה או התמחרות ביניהם או בין צד ג’).
נהוג למנות כונס נכסים כאשר בני הזוג לא מצליחים להגיע להסכמות בנוגע לאופן פירוק השיתוף בנכסיהם, ובייחוד כשמדובר במסת נכסים מורכבים (למשל, מקרקעין בבעלות משותפת של בן הזוג והעסק המשפחתי), הדורשים טיפול של בעל מקצוע וניסיון.
מינוי כונס נכסים
קבלת ההחלטה על מינוי כונס נכסים לצורך ביצוע פירוק השיתוף בהליך גירושים או פרידה נמצאת בסמכותו של בית המשפט למשפחה או בית הדין הרבני. חשוב לדעת שגם בתי דין רבניים נוהגים למנות כונסי נכסים בהליכי איזון משאבים ופירוק השיתוף, אף שאין בחוק הוראה ספציפית (בניגוד לבתי המשפט למשפחה) כי איזון המשאבים ופירוק השיתוף יבוצעו תחת פיקוח בית הדין.
כפי שנקבע בפסיקה, באמצעות הליך הכינוס, בית המשפט בא “לפקח על פירוק המשפחה”, בדומה לפיקוח על פירוק העסקים המשפחתיים. כונס הנכסים משמש נאמן ו”זרועו הארוכה של בית המשפט”, ועליו לפעול לביצוע פירוק השיתוף באופן המהיר והיעיל ביותר. כמו כן, חלה על הכונס חובת הנאמנות כלפי בית המשפט, ולא כלפי הצדדים, אף אם מדובר בבאי כוח הצדדים.
אומנם כונס הנכסים חייב להיות נאמן לבית המשפט, לרוב, במקרה של פירוק השיתוף במקרקעין (למשל, בדירה המשותפת של הצדדים), נוהגים בתי המשפט למשפחה ובתי הדין הרבניים למנות את באי הכוח של הצדדים (עורכי הדין שלהם, למשל) ככונסי הנכסים. ייתכן מצב שרק צד אחד ימונה ככונס הנכסים, אך הוא נדיר יותר. אם לבית המשפט יש חשש כי המחלוקות שבין הצדדים ישפיעו על עבודתם של באי הכוח ככונסי הנכסים – ימונה כונס נכסים חיצוני ונטרלי.
ניהול עיזבון
בדומה להתערבות של גורם חיצוני למטרת כינוס הנכסים המשפחתיים המשותפים בעת פקיעת הקשר הזוגי, לעיתים קרובות קם הצורך בניהול עיזבונו של בן משפחה אשר הלך לעולמו. ניהול עיזבון הוא כלי משפטי לשמירת העיזבון ופירותיו, עד לקביעת זהות הזוכים (שהם היורשים לפי חוק הירושה), בדרך של מתן צו ירושה או צו קיום צוואה, או אף לאחר מכן, אם יש הצדקה לכך (למשל, במקרה שמי מהיורשים עלול להבריח את נכסי העיזבון ולפגוע בזכויות של יורשים אחרים, או כאשר צבר המנוח חובות רבים, שאותם יש לסלק טרם חלוקת העיזבון בין יורשיו, זוכים קטינים או הקמת נאמנות במסגרת הצוואה).
תפקידו של מנהל העיזבון
לשם שמירת העיזבון רשאי בית המשפט, לבקשת הצד המעוניין (או רשם לענייני ירושה, בהסכמת כל הצדדים) למנות בעל תפקיד מיוחד – הרי הוא מנהל העיזבון.
אם זהות מנהל העיזבון נקבעה בצוואת המנוח/ה – על בית המשפט או רשם לענייני ירושה למנות אותו. אולם מטעמים מיוחדים ניתן להורות על מינוי של אדם אחר או נוסף, אף בניגוד להוראות הצוואה. כמו כן, מינוי מנהל העיזבון אינו חובה שבדין, וניהול העיזבון יכול להתבצע על-ידי היורשים.
כמו כונס נכסים, מנהל העיזבון הוא בגדר נושא משרה, אשר כפוף להוראות בית המשפט. תפקידו של מנהל העיזבון הוא להוציא לפועל את צו הירושה או את הוראות הצוואה, תחילה תוך פירעון חובות העיזבון. על מנהל העיזבון מוטלת החובה לפתוח בהליכים משפטיים, אף נגד היורשים, כאשר אינטרס העיזבון דורש זאת.
החוק מקנה למנהל העיזבון סמכויות המקבילות לאלה של כונס נכסים, במובן של העברת השליטה והניהול של הנכסים למנהל העיזבון. כך, מנהל העיזבון צריך לכנס את נכסי העיזבון: לדרוש את מסירתם לידיו, או לסלק את החובות כלפי המוריש, ובלשון החוק “ידו בזה כיד המוריש”.
מורכבות היחסים בין דיני ירושה לכללי הרכוש המשפחתי המשותף
כאמור, מינוי מנהל העיזבון נדרש במצבים מורכבים של מחלוקות בין היורשים או צדדים שלישיים, ריבוי נכסי העיזבון או חובותיו, בייחוד כאשר מתעוררת מתיחות בין דיני ירושה וצוואה לזכויותיו של בן זוג המנוח ברכוש המשותף. כל חלוקת רכוש בעת פטירה מחייבת התחשבות והיכרות מעמיקה מצד מנהל העיזבון עם זכויות בן הזוג מכוח דיני הרכוש הזוגי.
למשל, כאשר מדובר בהסכמי ממון ובהסכמי חיים משותפים – קיימת חשיבות רבה להבנת ההבדלים בין קביעת הסדר רכושי שייכנס לתוקפו במקרה של מוות, ובין אפשרות לקבוע בהסכם ממון הסדרים העוסקים בפקיעת הקשר הזוגי עקב מוות, כיוון שהדבר הראשון (הוראות צוואתיות בהסכם) אסור על-פי הדין.
נאמנות
כיום מוסד הנאמנות – ששורשיו במשפט האנגלי, ואשר מוכר כבר מאות שנים – מהווה את אחד המכשירים המרכזיים לשמירת הרכוש המשפחתי ולהעברה בין-דורית.
נאמנות היא זיקה לנכס (שלא נוצרה עקב מתנה או מכירה), שלפיה חייב נאמן להחזיק או לפעול בו במטרה שאינה טובתו הפרטית. על-פי הדין והפסיקה הישראלית, הזיקה יכולה להיות אחת מאלה: הקניית הבעלות בנכס לנאמן, או מתן הרשאה לפעול בנכס (בשונה מהמשפט האנגלי, אשר רואה בנאמנות העברת בעלות).
כיצד הנאמנות נוצרת?
בהקמת הנאמנות משתתפות שלוש דמויות: יוצר הנאמנות, הנאמן והנהנה. יוצר הנאמנות הוא היוזם של הקניית השליטה בנכס שבבעלותו לנאמן. היוצר בוחר את הנאמן, אשר חייב לפעול בנכס לטובת הנהנה – שהוא כל מי שזכאי ליהנות מנכסי הנאמנות או מפירותיהם.
בדרך כלל, הנאמנות נוצרת על-פי חוזה, כגון הסכם משפחתי או צוואה, אך יכולה לקום מכוח החוק.
את אחת הדוגמאות להקמת הנאמנות מכוח החוק כבר הזכרנו לעיל. כך, כאשר בית המשפט ממנה מנהל עיזבון, למעשה ניתן לראות בו נאמן, שלו יש זיקה לעיזבון, והוא פועל לטובת המטרות הקבועות בחוק ועל-פי הוראות בית המשפט.
נאמנות ככלי לשמירה ולהשבחה של נכסי המשפחה
נאמנות מהווה כלי משפטי יעיל להסדרת היחסים הרכושיים בתוך המשפחה בכל הפרקים החשובים של החיים: הקמת נאמנות שפירותיה ישמשו לטובת חינוך והשכלה לילדים, או נאמנות שמטרתה ניהול של עסק משפחתי על-ידי אנשי מקצוע, שרווחיו ישרתו את בני המשפחה.
תכנון נכון של נאמנות משפחתית יתרום רבות למניעת מריבות והליכים משפטיים ארוכים ומתישים, ולכן נדרש טיפול של עורכי דין, אשר מצד אחד בקיאים בענייני רכוש ועולמות חופפים של דיני קניין, ירושה, תאגידים ורכוש זוגי, ומצד שני מבינים את הרגישות הכרוכה ביחסי המשפחה.
סוגיות משפטיות של נאמנויות
עם זאת, חשוב להכיר את המורכבות שבין דיני נאמנויות לשדות משפטיים אחרים. למשל, לפחות באופן רשמי, נאמנות לא כפופה להרבה כללים אשר חלים על צוואות, כמו השפעה בלתי הוגנת. משמעות הדבר היא כי לפעמים רואים בנאמנות דרך “לדלג” על צוואה. דוגמה אחרת היא פסיקת בית המשפט העליון, שלפיה ניתן לעקוף את בטלות ההסכם בדבר ירושה, אשר הוזכרה לעיל, באמצעות צורה מיוחדת של נאמנות – הֶקדש.
ישנו גם מתח בין ההסדר החל מכוח דיני הרכוש המשפחתי לנאמנות. לדוגמה, לעיתים בתי משפט נדרשים להכריע בשאלה האם יוכל בן זוג שאינו רשום כבעלים של נכס לערער בדיעבד על העברת רכיבים מהרכוש המשפחתי לנאמנות, אם לא הסכים לכך בזמן אמת? הפסיקה בנושאים אלו עדיין בראשית דרכה, ולפיכך בהקמת הנאמנות יש חשיבות בלתי ניתנת לערעור של התייעצות עם עו”ד העוסק באופן בלעדי בתחום דיני המשפחה, הון משפחתי והעברה בין-דורית.
מתנות
כלי משפטי נוסף שאותו מציע החוק כאפשרות להעברת נכסים לאדם אחר הוא מתנה, שמשמעותה – הקניית נכס כלשהו ללא קבלת תמורה. לעומת הקמת נאמנות, הענקה או קבלת מתנה הן פעולות שמוכרות לנו היטב. אולם, לא תמיד אנו מודעים להשלכותיהן המשפטיות, במיוחד כאשר ישנה התנגשות בין כללי המתנות לדין החל על רכוש זוגי או ירושה. מקרה אחר הוא הקניית מתנה מטעמים של מס והתקלות הרבות שיכולות להתעורר כתוצאה מכך.
כך למשל, מתנה שתוענק למקבל רק לאחר מותו של נותן המתנה – דינה להיות בטלה. כלומר, הבטחה של אדם לבן משפחתו כי יזכה, למשל, בדירה לאחר פטירתו, בתמורה לטיפול בו – היא חסרת כל תוקף, אלא אם כן ההבטחה הזאת הוסדרה במסגרת צוואה.
דוגמה נוספת היא מתנה אשר ניתנה לאחד מבני הזוג במהלך הנישואים או אפילו לפניהם. מתנות הוחרגו על-ידי החוק מהרכוש המשותף של בני הזוג, ולפיכך לא נכללים בחלוקת הרכוש ובעת הפרידה חוזרים לבעליהם המקורי. יתרה מכך, בלא מעט מקרים ניתן להוכיח את מה שמכונה בעולם המשפט כ”שיתוף ספציפי בנכס”. כלומר, אף שמדובר במתנה, אם לבני הזוג הייתה כוונת שיתוף בנכס זה (לדוגמה, דירת מגורים שאחד מבני הזוג קיבל במתנה, ושרשומה על שמו בלבד, אך שימשה למגורי המשפחה), אז הוא ייחשב לרכוש משותף.
מובן כי לאורך שנים גובשו בפסיקה גישות ומבחנים לקביעת כוונת השיתוף בנכסים שהתקבלו במתנה, וכל מקרה ייבדק לגופו. לכן, במקרה כזה רצוי להיעזר בעורך דין הבקיא בדקויות המשפטיות הנכללות תחת נושא זה.
לסיכום
מדריך זה נועד להסביר כמה מונחים עיקריים מעולם הסדרת הרכוש המשפחתי מהבחינה המשפטית: כינוס נכסים, ניהול עיזבון, נאמנויות ומתנות, ולספק הצצה לשילובים שבין הנושאים האלה, למורכבותם ולאתגרים המשפטיים העולים מהם, אשר דורשים טיפול וליווי של עו”ד המתמקד בתחום.
לכן, טרם עריכת מסמך משפטי אשר משלב כלים משפטיים שהוזכרו במדריך זה (אמנה משפחתית, צוואה, הסכם ממון, הסכם חיים משותפים, הסכם מתנה וכיוצא באלה) – יש להתייעץ עם עו”ד הבקיא בתחום.