המשך תשלום מזונות כאשר יש שינוי נסיבות. ומה עם הלכת בע”מ 919/15?
אני מקבל באופן קבוע פניות רבות של אבות גרושים המעוניינים לשנות את דמי המזונות שהם משלמים עקב שינוי נסיבות. השאלה העולה תדיר היא מה בכלל נחשב בגדר שינוי נסיבות? והאם עיקרון השיוויון שהוחל בשנת 2017 על תשלום מזונות גם יכול להיחשב כשינוי נסיבות?
אסביר. ב- 2017 הוציא בית המשפט העליון תחת ידו פסק דין שחולל מהפכה בדיני המזונות. סוף סוף לאחר שנים רבות הוחל עקרון השיוויון בדיני מזונות ילדים בישראל. אומנם, פסק הדין החיל שוויון רק ביחס לילדים מגיל 6 ומעלה אך עדיין וודאי שמדובר במהפכה שלמה. עד לאותה העת, נטל תשלום מזונות הילדים בישראל הוטל במלואו על כתפי האבות. בע”מ 919/15 שינה את ההלכה וקבע כי בהינתן שכר דומה או זהה של ההורים וחלוקה זהה או דומה של זמני השהייה עם הילדים, יחול שיוויון בנשיאה במזונות הילדים וההורים יחלקו בנטל יחד. מדובר ללא ספק בתוצאה ראויה והוגנת.
אך פסק הדין יצר מצב מוזר ובעייתי של שווים יותר ושווים פחות. מה שקרה הוא שהליכים משפטיים שהחלו אחרי פסק דין של בע”מ 919/15 חל עליהם פסק הדין (או אמור היה לחול עליהם), אך מה עם זוגות שסיימו את ההליכים ביניהם לפני פסק הדין של בית המשפט העליון? על מנת להמחיש את הבעייתיות היו לא מעט מצבי קיצון של גבר המרוויח שכר מינימום או שכר נמוך מול גרושה אמידה, כאשר הילדים נמצאים מחצית הזמן אצלו, ובכל זאת נפסק כי על אותו גבר לשלם אלפי שקלים דמי מזונות בחודש לגרושתו בהתאם לדין האישי החל במדינת ישראל (ולתשומת לב, בתי המשפט לענייני משפחה פשוט נאלצו להחיל את הדין שחל במדינת ישראל). באופן דומה היו אלפים רבים של הסכמים בין זוגות מתגרשים או גרושים בהם נקבעו דמי מזונות לגבר בהסכמת הגבר מתוך ידיעתו כי “אין ברירה” וזהו הדין בישראל.ע ל כן מרגע שיצא פסק הדין בבע”מ 919/15 ולמעשה השתנו הכללים מיד עלתה שאלת תחולתו הרטרואקטיבית על פסקי דין שניתנו או פסקי דין שאישרו הסכמי פרידה או גירושין ערב מתן פסה”ד בבע”מ 919/15. היינו, מה יעלה בגורלם של כל מי שעניינו נדון זה מכבר והוכרע או כל מי שהשכיל להגיע להסכם בטרם שינוי ההלכה. האם שינוי ההלכה יחול גם עליו? האם הוא גם יחסה תחת כנפי השיוויון?
על כן רבים פנו לבתי המשפט לענייני משפחה וביקשו לשנות את דמי המזונות (בד”כ להפחית) שנבעו בעבר לפני ההלכה החדשה ובהתאם להלכה החדשה. מרבית פסקי הדין שניתנו, קבעו כי לא תהא תחולה רטרואקטיבית לבע”מ 919/15 ומשכך, מה שהיה הוא שיהיה. במקרה בו נפסקו מזונות גבוהים לקטינים, הרי שהאב ימשיך לשאת בהם אף לאחר שינוי ההלכה. כל זאת לפי עקרון סופיות הדיון, כיבוד הסכמים, אינטרס ההסתמכות והחשש מהצפת מערכת המשפט בתביעות אינספור להפחתת מזונות הם אלו שהובילו לפסקי דין אלו. מנגד, קבע כב’ השופט אליאס בפסיקה תקדימית ראשונה בישראל ביולי 2018, כי ההלכה החדשה של ביהמ”ש העליון, שהחילה את עקרון השיוויון בדיני מזונות קטינים בישראל, מהווה שינוי נסיבות, שיאפשר הפחתת המזונות וזו תחול גם בתיקים שנסתיימו זה מכבר. עוד נקבע, שתהא לכך תחולה, בין אם המקרה הסתיים בפסק דין ובין אם בהסכם. הרעיון (ההגיוני יש לומר) שעמד בבסיס פסיקתו של כב’ השופט אליאס היה למנוע מצב בו יהיו “2 סוגים של אבות”. אלו שיהנו מתחולת עקרון השיוויון בעניינם ולכן ישלמו מזונות נמוכים יותר ואלו שההלכה החדשה לא תחול בעניינם וישאו במזונות גבוהים יותר, על אף שינוי ההלכה.
התוצאה של כל אלו הייתה חוסר אחידות ורנדומליות בפסקי הדין. במקביל לדחיית תביעות שהוגשו ע”י אבות להפחתת המזונות של ילדיהם, החלו להינתן במקביל גם פסקי דין בהם הרף הגבוה שהיה על מבקש ההפחתה לחצות, הונמך ובמקום להוכיח “שינוי נסיבות מהותי” כדי להפחית את המזונות המשולמים, הרי שהסתפקו ביהמ”ש לא פעם ברף עובדתי קל ונמוך יותר. כך, התאפשר לאבות רבים יותר להגיש תביעות הפחתה של מזונות קטינים שהתקבלו. אך בתי משפט שונים נקטו בגישות שונות.
מצב דברים זה שרר משך כמעט 4 שנים עד שיצאה תחת ידי ביהמ”ש העליון הלכה חדשה בחודש ינואר 2021 במסגרת בע”מ 7670/18. והנה, שוב הועלה הרף להגשת תביעות לשינוי מזונות קטינים, כך שיש שוב להוכיח “שינוי נסיבות מהותי” על מנת לשנות את גובה המזונות. שם היה מדובר בזוג הורים לשני ילדים שהתגרשו ב-2015 וחתמו על הסכם גירושים, ובו התחייב האב לשלם לילדיו בין 3,000 ל-3,750 שקל מזונות. כשנתיים לאחר חתימת ההסכם הגיש האב תביעה להפחתת מזונות בטענה להרעה ממשית במצבו הכלכלי ובהפחתה ניכרת בצורכי הקטינים.
הפסיקה האחרונה של בית המשפט העליון בהחלט מהווה ‘מכה’ משמעותית לאבות הגרושים, אשר מבקשים להפחית את המזונות המשולמים על ידם שנפסקו או הוסכם עליהם בטרם הוחל עקרון השיוויון וכעת הם מתקשים לעמוד בתשלום. העלאת הרף והצורך בהוכחת “שינוי נסיבות מהותי” יחדדו ויעמיקו שוב את חוסר הצדק. למעשה, ניתן לומר כי פסק דינו של ביהמ”ש העליון מהעת האחרונה מצמצם את מעגל הצדק, מחדד ומעמיק את הפער ויוצר “2 סוגים של אבות” – אלו שיחסו תחת כנפי השיוויון וישאו במזונות נמוכים יותר ואלו שימשיכו לשאת במזונות גבוהים יותר עפ”י הדין הישן. נראה כי המערכת המשפטית הכריעה ערכית להעדיף את ערך סופיות הדיון (החשוב מאוד כשלעצמו) על פני ערך השוויון. אין ספק שהרבה מאוד אבות גרושים יישארו עם תחושת חוסר צדק.