. זה התחיל , כרגיל, עם הפירוד.
בימים אלה תמו ספיחיה האחרונים של פרשייה שהתנהלה במשך שנתיים סביב מעבר מגוריה של אם לילדה מקריית אונו למודיעין. הילדה הייתה בת 5 בעת המעבר. סגנית הנשיא בבית המשפט לענייני משפחה בת”א כבוד השופטת מירה דהן הורתה להשיב את האם ממודיעין לקריית אונו. משרדנו ייצג את האם והגיש ערעור על פסק דינה של סגנית הנשיא השופטת דהן. הרכב בית המשפט המחוזי בת”א בראשות סגן הנשיא כבוד השופט ד”ר שאול שוחט קיבל את הערעור שהגשנו וביטל את פסק דינה של השופטת דהן.
המקרה עצמו דן למעשה ומסכם את כל הסוגיות הקשורות למעבר מגורים באופן חד צדדי כולל סוגיות ניכור הורי, ובמסגרת ההליכים נטענו והועילו כמעט כל פסקי הדין שניתנו בשנים האחרונות ע”י בתי המשפט בישראל בעניין מעבר מגורים (בתי המשפט לענייני משפחה והמחוזיים). עלתה גם הסוגיה מהו המרחק למעבר חד צדדי שאינו דורש אישור בית משפט.
מדובר במקרה קשה, טעון מאוד, וגבולי משפטית, של מעבר מגורים של אם משמורנית עם הבת מקריית אונו לאזור מודיעין, ולמרחק של כ- 30 ק”מ ופחות מחצי שעת נסיעה. הבת הייתה בת 5 בעת המעבר. המעבר היה לרגל הצעת עבודה שקיבלה האם במודיעין (האב טען שהאם משקרת בקשר לכך). בני הזוג גרושים ופרודים כבר יותר מ- 4 שנים בעת המעבר. חלוקת זמני השהות בין ההורים עובר למעבר הייתה כמעט שיויונית. הבת אמורה לשהות אצל האב כל שני ורביעי כולל לינה, וכל סופ”ש שני כולל לינה שישי עד ראשון. חלוקת חגים וחופשות שווה.
לאחר כשנה וחצי של הליכים משפטיים קשים, ודיון סוער שבו יוצגה האם ע”י עו”ד שירה דונביץ (שנלחמה עבור האם בדיון וייצגה אותה בכבוד רב) פסקה סגנית הנשיא בבית המשפט לענייני משפחה כבוד השופטת מירה דהן נגד האם והורתה לאם לשוב מיידית לקריית אונו (תוך שלושה שבועות), ולרשום את הקטינה לבית הספר (כיתה א’) באזור קריית אונו. זאת לאחר שהאם התגוררה עם הבת כבר למעלה משנה וחצי במודיעין. היא גם הגבילה את האם מלהתרחק יותר מ- 5 ק”מ קו אווירי מקריית אונו. פסק הדין ניתן כאשר הבת כבר הייתה רשומה לכיתה א’ בבית ספר יסודי במודיעין והייתה מתוכננת להתחיל את שנת הלימודים במודיעין תוך כמה שבועות. פסק דינה של כ’ השופטת דהן גם לא חסך מילים קשות מהאם, וקבע כי האם עשתה דין עצמי ובכלל ניסתה לפעול להדרת האב מחיי הקטינה ומהחלטות מהותיות ביחס לקטינה.
האם פנתה למשרדנו על מנת להגיש ערעור ולייצגה בערעור. ראשית, מיד לאחר מתן פסק הדין הגשנו עיכוב ביצוע דחוף שהתקבל ע”י כבוד שופטת מיכל אגמון גונן מבית המשפט המחוזי בת”א. כך שפסק הדין עוכב. לאחר מספר חודשים התקיים הדיון בערעור והערעור התקבל (הרכב בראשות סגן הנשיא כבוד השופטים ד”ר שאול שוחט, עינת רביד ונפתלי שילה). פסק הדין בערעור ביטל את פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה, אישר את מעבר המגורים של האם מקריית אונו למודיעין ואת רישום הבת לבית הספר במודיעין. אך הסיפור לא נגמר כאן.
בהליך נדונו נקודות חשובות שלהן חשיבות משפטית נכבדה לסוגיות דומות וניתן ללמוד מהן לא מעט. הן לשאלת קבלתן ע”י הערכאות השונות או אי קבלתן. בין היתר עלתה במהלך הדיון במלוא חריפותה השאלה מהו “מרחק סביר” או מהו מרחק שאינו דורש אישור בית משפט למעבר. האב טען כי המרחק מקריית אונו למודיעין הוא הרבה יותר מ- 30 ק”מ, ומדובר בשעת נסיעה ולא מחצית השעה או פחות. אנחנו הבאנו חוות דעת מומחה וסטטיסטיקה, שהראו מהו המרחק בין קריית אונו למודיעין שבמקרה הספציפי הזה היה כ- 30 ק”מ וכ- 25 דקות עד 30 דקות נסיעה כולל בחינת ימים שונים ושעות שונות במשך היום. חשוב לציין כי סגנית הנשיא דהן באה בגישה מחמירה לפיה המרחק שאינו דורש אישור הוא ודאי פחות מ- 20 ק”מ ואפילו פחות מ- 15 ק”מ. מצד שני, כבוד השופט ארז שני מבית המשפט לענייני משפחה התבטא ואך לאחרונה כי מדובר ב- 30 ק”מ וסביבות החצי שעה נסיעה ואף 40 דקות (ורוב הפסיקות הן סביב ה- 30 ק”מ). אגב, אחת מטענותינו היתה כי במרחקים של כ- 25 דקות נסיעה פחות או יותר אין בכלל צורך לבקש את רשות בית משפט, וודאי כאשר ההורה העובר הוא ההורה המפרנס היחיד והמעבר הוא לצרכי פרנסה.
ההליך בבית המשפט לענייני משפחה תלה”מ 17096-07-18 (אושר לפרסום)
ההליך בבית המשפט המחוזי עמ”ש 34332-08-19 (אושר לפרסום)