אחד הנושאים שמעסיקים הורים הנמצאים בהליך פרידה או גירושים הוא אופן חלוקת הנטל הכלכלי הכרוך במזונות עבור ילדיהם הקטנים. הנושא נחשב לסבוך, מאחר שהוא מוסדר אך ורק בפסיקה (אך לא בחוק), וקיימת בה שונות גדולה בין הערכאות השונות (כלומר, בין בית המשפט לענייני משפחה לבין בתי הדין הרבניים).

במדריך זה נדון בסוגיה בכלליות, אולם אין מדובר בתחליף לייעוץ משפטי פרטני.

תחילה, חשוב לדעת כי היקף חובת המזונות של הורים יהודים נקבעת לפי הדין העברי. לפיכך, אם מדובר בילדים עד גיל 6 – על האב מוטלת החובה הבלעדית לספק את הצרכים ההכרחיים של ילדיו, ללא קשר למצב הכלכלי שלו ושל בת זוגו, ואילו הדאגה לצרכים שאינם הכרחיים – מוטלת על שני ההורים, באופן שוויוני ובהתאם למצבם הכלכלי.

הדבר נהיה מורכב אפילו יותר במצב שבו נקבעת משמורת פיזית משותפת להורים, ואז על האב מוטלת חובה כפולה: תשלום מזונות לאם – בזמן שהילדים שוהים אצלה, וכלכלה ישירה לילדיו בזמן שהם שוהים אצלו.

בשל הדאגה לטובת הילד ולרווחתו, בית המשפט העליון גיבש עקרונות שינחו את המשפט הישראלי בכל הקשור לחובת מזונות לילדים בגילי 15-6, תוך התייחסות לסוג המשמורת (משותפת, בלעדית ועוד). כמו כן, נכון לאוקטובר 2019, בית המשפט העליון פסק כי בכל הקשור למזונות ילדים – סמכות הפסיקה היא של בתי המשפט לענייני משפחה ולא של בתי הדין הרבניים, אלא אם שני הצדדים הסכימו שבית דין רבני ידון בנושא.

הפסיקה בנושא זה דנה בשאלת השוויון בנטל מזונות הקטינים, ולפיה חובת הדאגה לילדים בגילי 15-6 היא על שני ההורים, ועל פי יכולתם הכלכלית, פערי ההכנסה ביניהם וכושר ההשתכרות שלהם. כמו כן, נקבע כי יש להבחין בין הוצאות תלויות שהות (קרי – הוצאות הכרוכות בשהות הילד אצל ההורה, כגון אוכל, צריכת חשמל ומים ועוד) להוצאות שאינן תלויות שהות (כגון ספרי לימוד, ביגוד, הנעלה, רכישת טלפון נייד ועוד).

ככלל, הוצאות תלויות שהות מתקזזות בין ההורים, בהנחה שאין ביניהם פערים מהותיים ברמת ההכנסה ובזמני השהות בחודש. לדוגמה: במקרה שבו ההכנסה של ההורים זהה, ילדם מעל גיל 6 ובמהלך החודש הוא נמצא שבועיים אצל אימו ושבועיים נוספים אצל אביו – אין צורך בהתחשבנות בין ההורים באשר להוצאות תלויות השהות. לעומת זאת, בנוגע להוצאות שאינן תלויות שהות – יהיה על בני הזוג לחלוק בנטל באופן שוויוני.

במקרה שזמני השהות של הילד אצל ההורים אינם זהים ויש ביניהם פערי הכנסה – יתקיימו ביניהם תשלומי העברה, על מנת לחלוק בהוצאות המזונות בהתאם ליכולת הכלכלית של כל אחד מהם.

באופן כללי, מובן כי אורח החיים שלאחר הפרידה או הגירושים והמעבר לשני בתים נפרדים יהיה כרוך בהוצאות יתר להורים, וכתוצאה מכך – אף לירידה באיכות החיים. לכן, כחלק מההכנות לקראת הפרידה או הגירושים, חשוב להעריך את היכולת הממשית של כל הורה לשאת בנטל ולקבוע סכום הוצאות ריאלי עבור צורכי הילדים, על מנת להימנע מפגיעה ברווחת הילד.