בגרמניה של ימי הביניים, בעלים ונשים יכלו להילחם בדו קרב זוגי על מנת ליישב את המחלוקות שלהם באופן חוקי.
האיש נאלץ להילחם בחור שאחת מזרועותיו קשורות מאחורי גבו. האישה הורשתה לנוע בחופשיות בזירה אך נאלצה ללבוש בד המכיל משקולות. באשר לנשק שלה, היא קיבלה בדרך כלל שק מלא באבנים. לאיש סופקו שלושה מקלות. אם הוא נגע בצד החור במהלך הלחימה, הוא היה מפסיד מקל אחד.
זוגות נשואים קיבלו בדרך כלל חודש או חודשיים להסדיר את חילוקי הדעות לפני הלחימה. הדו-קרב היה מתקיים רק אם לא היו יכולים להתפשר ולעשות שלום אחד עם השני. אם הבעל היה מפסיד את הדו-קרב היו חותכים את ראשו. אם האישה הפסידה את הדו-קרב, היא הוטמנה בחיים. בקיצור הקרב היה על החיים ועל המוות.