תשלום מזונות לקטינים מתחת לגיל 6

ניתן מעשית (וצריך) למתוח מעשית את רוח בע”מ פלונית 919/15 כך שבפועל תחול גם מתחת לגיל 6 ולהילחם על כך דווקא בקביעת מזונות זמניים.

הדברים נכתבים בהמשך לפוסט על נושא מזונות זמניים ובע”מ 919/15, וכן העניין של מעל גיל 6 ומתחת לגיל 6.

שם צויין שעדיין ולא פעם בתי משפט לענייני משפחה אינם מחילים את בע”מ פלונית 919/15 על החלטות למזונות זמניים גם כאשר לכאורה צריך להחיל (גיל 6 ומעלה, זמני שהות שווים/דומים, הכנסות שוות/דומות, שני הורים מעורבים וכיוב’). ללא ספק זה מקומם כשזה קורה, אחרת, מה הואילו חכמים בתקנתם? וכידוע לכל, דווקא הזמני הוא בד”כ הקבוע.

קו פרשת המים המקובל ל”פטור” ממזונות (זה לא פטור) הוא גיל 6 וכאשר דנים בקטינים מתחת לגיל 6, התחושה אצל לא מעט היא ש”אין מה לעשות” .היינו תמיד יהיה חיוב במזונות לקטינים מתחת לגיל 6 וכמעט ללא קשר לנסיבות המקרה. לדעתי יש מה לעשות, והרבה מה לעשות. יש וצריך למתוח את הגבול השרירותי לחלוטין של גיל 6 למטה, עוד ועוד. לא צריך לחשוש מלטעון זאת במקרים המתאימים במפגיע ובריש גלי, ולהילחם על כך. בתי משפט היום קשובים לכך יותר ויותר.

העניין עולה במלוא חריפותו כאשר נפתח תיק מזונות שבו ישנה סיטואציה של שני קטינים, אחד מעל גיל 6, ואחד מתחת לגיל 6 בהפרשים יחסית קטנים זה מזה ונתבעים מזונות זמניים. כאשר המקרה בכללותו חוסה בגדר בע”מ 919/15 הדרישה לדיפרנציאציה במזונות (“פטור” מעל גיל 6, חיוב מתחת לגיל 6) יוצרת על פניו דיסהרמוניה משפטית ועובדתית שממש זועקת לשמיים. אך הנה, ניתן כיום לראות כי כאשר מדובר למשל קטין בגיל 5, ולגבי הקטין מעל גיל 6 חלה (או אמורה לחול) הלכת 919/15, בתי משפט כן מוצאים את הדרך להחיל דה פאקטו את כלל “כל צד נושא בהוצאותיו” גם ביחס לקטין מתחת לגיל 6. מטבע הדברים -ככל שהגיל יורד למטה והפער מגיל 6 כלפי מטה גדל (גילאים 4, 3 ופעוטות) הקושי להתמודד עם החיוב במזונות גדל בצורה מעריכית. אך מה שחשוב הוא קו הגבול הזה של גיל 6 שאפשר וצריך לעשות עליו קו, דווקא בפסיקת מזונות זמניים. אני מדגיש שוב שהעניין רק החל לחלחל ועדיין רק פה ושם אצל שופטים, אבל צריך להתעקש.

בחודשים האחרונים נזדמן לנו יותר מפעם אחת לטעון זאת בשלב החלטה על מזונות זמניים לקטינים מתחת לגיל 6 (היינו שכל צד יישא בהוצאותיו גם ביחס לקטין בגיל 5 או 4.5) ובימ”ש מצא כל פעם את הדרך לקבל זאת כאשר המקרה בכללותו התאים להלכת 919.

אציין למשל החלטה מלפני כשלושה חודשים מבית המשפט לענייני משפחה בת”א. איננו יכולים להביא ההחלטה במלואה עקב איסור פרסום. אנו מייצגים שם את האב. ישנם שני קטינים, בני 4.5. לא הוגש עדיין תסקיר ואין עדיין החלטות לעניין משמורת. חלוקת זמני השהות דומה אם כי לא שווה (במהלך השבוע יתרון לאם, בחופשים וחג יתרון לאב). האב משתכר כ- 10,000 ₪ נטו בחודש (האם טוענת שמשתכר 17,000 ₪ בחודש והאב מכחיש) והאם משתכרת כ- 12,000 (האב טוען שמשתכרת 15,000 ₪ נטו בחודש). האם תבעה 3,500 ₪ לחודש מזונות עבור שני הקטינים. נושא המזונות הזמניים נדון בדיון קדם המשפט ושם נקבע כי (קטע קצר רלבנטי מההחלטה):

“…בשלב זה רב הנסתר על הנגלה ביחס להכנסות הצדדים… בשלב זה של פסיקת מזונות זמניים ביהמ”ש אינו נכנס לעובי הקורה וההחלטה ניתנת על יסוד העובדות הידועות בשלב זה… יש לציין כי לשני ההורים הוצאות עבור שכר דירה וכי על שניהם להסדיר מדור אף עבור הקטינים. לאור כל זאת בשלב זה אין בכוונתי להורות על חיוב האב בתשלום מזונות זמניים לידי האם. למען הסר ספק, אין בכך כדי להביע דבר באשר להכרעה שתהיה בעניין זה בפסק הדין שיינתן לאחר שייערך בירור עובדתי מעמיק לגבי כל הסוגיות שעל הפרק. ההורים יישאו בחלקים שווים כבר עתה בהוצאות חינוך ורפואה חריגות של הקטינים”.